We’ve updated our Terms of Use to reflect our new entity name and address. You can review the changes here.
We’ve updated our Terms of Use. You can review the changes here.

ב​ז​כ​ו​ת ה​ש​י​ב​ה

by Neta Weiner- נטע וינר

/
  • Streaming + Download

    Includes unlimited streaming via the free Bandcamp app, plus high-quality download in MP3, FLAC and more.

      ₪30 ILS  or more

     

1.
108 01:41
טורט ואפפל שטרודל היו לנו חבל על צוואר הקמטים שלך, גרוסממה, פה הם כמו מפת דרכים קפצי לקנות סיגריות, ביקש הקומיסר איך התפרים מהניתוח אחד אחד פה נפתחים בחרכים ליד עינייך תופת התיעוד הוא קר והמעיים בתוכי עם עול השניצל מתהפכים בתהומות שלא חציתי, דרכך אני נזכר בירושה קיבלנו שנינו טורט, כוויות וחתכים אני בא 108 מספר הבית הישן כוויה תחת כוויה חוזר אל הרחוב אל תבכי עכשיו, גרוסממה וואס האבן זי אונס אנגטן אני חוזר ללינקיוינצייל לפרוע את החוב אני בא 108 הכרך שוב יעלה עשן הבאתי נפט וגם גפרור, עכשיו בא זמן דין וחשבון מלטף את פני הגדם ומזין את הכבשן כי אין דבר יותר פרטי יותר יקר מהעלבון
2.
ממרומי ההר הזה ניתן לחוש כמו ברפלקס זמני פוגרום אולי נספיק לרוץ, לחצות מפתן מפרדיס לסדום סיוטים חמים של לא מזמן עולים עם העשן מכביש החוף השטייטעל מהדהד כאן, עור ושומן בין אונס לסיר פלוף כנראה שלא פסקנו מעולם מלהימלט ביערות ההר דהרות סוסי קוזאקים המגיחים מעוספייה בשירות הצאר הם שוב באים מעוספייה בשירות הצאר שימי נעליים סבתא, שוב ארזי המזוודה, ארזי את הספרות צאי עכשיו מהמיטה, הניחי לאבוב עזבי את התינוק, הניחי את הכרוב חוזרים ליערות אל תשכחי לומר לדודה, לאחות, לנכדות, לאם להדק היטב הירכיים, את הוודקה לחמם חיפה אחים חיפה, חיכינו די עין הוד היא עוד קולחוז, בזוז ומפויח הפסנתר שוב על הגב אז בואו אחריי נבכה הידד האח אותה היבבה דורי דורות חוזרים ליערות
3.
אולי זו אש. במבושי העיר הזאת הריקבון שוב מטפס מעומק היסודות ועד למרום גבהי סודות קשים שדי נשים רזות מפוחדות במרפסות אולי זו אש. בכובד נשימות גברים פחוסים והלומי קרבות כבר אי אפשר לפשוט את המדים לפשוט את העור לפשוט רגשי אשם יצר נקם כמו ריח דם כמו הוראות, כמו הוראות פשוטות יש עוד סיכוי שאת תתני לי להביט אחרי עשרת המכות יש עוד סיכוי שאת תתני לי להצית את המקטרת בזווית שפתייך הפסוקות עם המצית שבו יוצתו שיניים ושיער במבושי העיר הזאת הם מתקרבים מדרום העיר הם צועדים מאגדות שחורות משחור חסרי פנים אולי אמצא קצת חום אצלך עד שהזעם יעבור בזמן שהם שורפים את השקרים בשמות הרחובות אני אוכל אולי לנשום טוב את ניחוח צווארך נביט בהם דורכים על הסיפור, סוגרים את החובות אולי יהיה סיכוי שאת תגישי את לחייך אולי יהיה סיכוי שנתחכך אולי זו אש. במבושי העיר הזאת עשן שחור ישוב וייתמר מעל שתיקת גגות זה זמן לשוב להזכר בצחנת החגיגות, בכובד הדרגות אולי זו אש. בין מילותיי ההדוקות-סדוקות בדמייני גופך חסר בגדים צמרמר לאורך השדרה שהיא גבך מערוותך ועד למעבה גבות סתורות יש עוד סיכוי שאת תתני לי להביט אחרי עשרת המכות יש עוד סיכוי שאת תתני לי להצית את המקטרת בזווית שפתייך הפסוקות עם המצית שבו יוצתו שיניים ושיער במבושי העיר הזאת כששכבות הכזבים בעומקו של הכרך, מתכלות עד עפר כשהחבל נכרך סביב צוואר המזמור המושר בכיכר, במנשר בעומקו של הסבך אחפש לאורך גופך כל חרך, כל קרן רחוב בעומקך כי אברח אל ביצור המחשוף, הבל נשימתך קטלני על צלי המובך כי כשרוח דרומית באה דין וחשבון, עם סיפור, זה גרזן שמושחז ומונח על עורפו של השיר הנטוע עמוק, הוא הגזע שלי ושלך כשרק אנו עומדים מול התל הישן, מתנחמים בחומו של זעם כבשן זה אני מטפס במגדל ירכייך, בוכה ורועד בך כך הם מתקרבים מדרום העיר הם צועדים מאגדות שחורות משחור חסרי פנים אולי אמצא קצת חום אצלך עד שהזעם יעבור בזמן שהם שורפים את השקרים בשמות הרחובות אני אוכל אולי לנשום טוב את ניחוח צווארך נביט בהם דורכים על הסיפור, סוגרים את החובות אולי יהיה סיכוי שאת תגישי את לחייך אולי יהיה סיכוי שנתחכך
4.
ציונה הם השאירו אותך כאן חדר וחצי ומטבח בדלים של יצרים על השולחן קילו וחצי קוצר רוח שיר ערש לא מולחן הנכדים עומדים בתור כולם לצרוח והיום חג בא על העיר פתאום שמח לך כל כך ציונה הם נתנו לך ממלכה ופלפל ממולא לבשי את כל הסימנים כמו שמלות חבורות כחולות על הצלעות השאיר הבן השאיר הבעל השאיר נביא השאיר שכן והן שלך, כל המכות כולן היום חג בא על העיר שמח לך כל כך בין תופת לעוד קרנבל אני אבוא אשעט במדרגות לבן, צעיר אוחז בבשרך אלחש כך באוזנך ימתין לנו קפה דאונטאון קהיר ושייח אימאם יפרוט לנו לילות קסומים על המיתר אחר אחזיר אותך לקבר אל העיר ציונה הם זיינו את כל מנשייה השאירו לך בחסד שליש מסגד זה לא השם של אמא על שלטי הרחובות היא לא אמרה שלום השאירה שק חובות וזעם שתסגרי לבד ציונה הוא שבר את המראות ועל הדלת תלה חרב מתהפכת מזל שאת לא רוצה לצאת גם כך בין תופת לעוד קרנבל אני אבוא אשעט במדרגות לבן, צעיר אוחז בבשרך אלחש כך באוזנך ימתין לנו קפה דאונטאון קהיר ושייח אימאם יפרוט לנו לילות קסומים על המיתר אחר אחזיר אותך לקבר אל העיר ציונה הילדה שלך גוססת התשוקה שלה למדה חזק למשוך אל תרימי מהסיר את המכסה ואל תרפי שרירי הלסת את רוצה אותה קרוב ממש ליד את צריכה אותה כמוך ציונה תתלבשי יפה בחוץ מארגנים מצעד שמח לך כל כך היום יום חג
5.
לכלוך בלחי וחבטות בקיר אתה כועס מהר עובר מעיר לעיר ולא נורא כל כך לחזור כל לילה בחצות לתת צלצול קצר עדין ולחכות לשבע עשרה דמעות קצרות שותקות שייעלמו גם כך עם אור ראשון של מנורות רחוב הוא עוד קרוב והוא יודע להשאיר לכלוך קטן בלחי וחבטות בקיר ואני אדע לכעוס רק כשתיפול העיר בשורה בפה ועצמות ביד אני אדע לכעוס רק כשתיפול העיר מחומותיה השקרים הנטועים עמוק מתחת לשכבות הפיח תחת הבטון מתחת לכיכר מתחת לשעון הם מחזיקים ביסודות בשורשים של הלבן ואין ברירה אלא לומר נבנה בנין ועוד בנין ונהרוס בלי צל של רגש כל צליל וכל משמר והעיר תהיה שבורה ללא משענת וללא עבר העיר תהיה שבורה ללא משענת וללא עבר בשורה בפה ועצמות ביד
6.
אני נשוי לך יאפא הכעורה שבנשים אני קבור בך יאפא נושק לצלוליטיס באספלט שבכבישים מתנשם בין סורגייך עם קיצו של כל יום מאובק מעריץ כל פצע בפנייך כורע ונסדק אני חש טוב בקרביים אותה האחיזה נזכר בעל כורחי מכל נשות מולדתי את האחת היחידה שמעזה אשה אחת ויחידה לי יאפא גם אם אחשוק באלף אחרות על ערש דוויי באנקה חורקת את לא השארת לי שום ברירות אשה בלה ומקומטה לי יאפא שלא תיתן לי לעזוב אף לא לחלום להקיץ כל בוקר איתך מוטלת מתחתיי הוא גזר דין מוות בפתחו של יום כמו מבליג על מה שעוד יכל להיות לי פושט ממך את השמלה בוכה ומתמכר לך לחספוס שבשדייך אין לנו זכר רוך, גם לא חמלה תבשיל בשר שאת שכחת על הכיריים אני תבשיל בשר מלטף את כל גופך המיובל מירכיים, קו מותניים עד קו חוף כששוכב אתך כך יאפא תוך דמעות תמיד נזכר שאני קצת יותר קרוב לסוף כי כל נשות מולדת ילדות הן לרגלייך אישה קשה ומרירה אני עוד עובר אורח שהחליט להיות לך בעל תבשיל בשר שאת שכחת על הכירה
7.
חוזר 03:51
עכשיו הזמן לחזור למנעמי מי השפיר אל נחמת המחשכים, לבערות וללחות פה בפינה ברחוב שפר כובד הקיום מחפיר שם בפנים שוב מחכות לי עלטה וגם נוחות דצמבר על השוק נפל כבד סופית הבהיר כי אין תרופה לעייפות, לשעמום, להתקרחות כמו קרפיון שחיש הוקפץ מהאמבט אל תוך הסיר מבטל את החוזה ומוותר על השליחות אני חוזר בעיניים עצומות ולב קטן שבור אני חוזר אם לא אל חבל התלייה אל חבל הטבור אני חוזר חוזר אל נחמות חלל הרחם בריצה אזלו לי כבר מזמן כל הסיבות להתגבר אל מעבר לירכיים­ לתנומה, גילה, דיצה חוזר לחום של אמא פניה, לעומק הבאר ראיתי מה יש לכולכם להציע כבר שנים על כן על כל מה שמעבר לנרתיק אני מוותר נכון שלא הבטחתם לי גן של שושנים מעולם לא הבטחתי לכם אני להישאר אני חוזר לאור זיכרונות עמומים של הרוך של האושר אשר בחשכת המבוך יתגמד כל עניין באישה, בקניין מול הצורך העז לחזור ולכרוך כמו חוט השני את אותה שלייה משפלות הקודקוד עד למרום סוליה משריד ערגונות מעוות מבלייה מדשדוש ההיות דעיכת פתילייה סורו מדרך, אין בי חרטה ג'אז חדר היולדות מול רוק בית השחיטה בין קברן, מיילדת לסבתא קמוטה לא נשאר לכבות את האור עוד דקה אני רץ כי גמלה בתוכי החלטה אין מנוס מלהפוך שוב סדרי המלטה במרכז עור הבטן בוהקת שריטה מזכירה כי כולי שארית של פליטה אני חוזר
8.
רק אם 03:29
רק אם ריח של דם רק אם לא כוחות עד אסלה עד אמא שלך עד אסלה רק אם יראו לך רק אם יריחו עד אסלה עד הבת שלך עד מקלחת צרה רק אם היא ישנה ליד רק אם סנטימטר ליד רק אם את בלי תחתונים לבד בתחנה משאיר אותך רק אם אין לי מולדת רק אם פליטות אם רגשי נחיתות עד אבא שלי עד אספלט רק אם אשם רק שם רק אם כתמים דביקים על סדין רק אם נוזלים שלך אות קין על סדין אני תולה בחוץ על חבל שיריחו רק אם ישפכו לך רק אם יטפטף לך כל היום רק אם לא כוחות אם אני מתחתייך לא יכול בלי תחתייך
9.
בכפר אשכנז הרחובות היו חפורים מזמן, מימי הצאר היינו מסובין אל השולחן מי מאתנו בזקן, מי מאתנו בסינר מי מאיתנו כקצב, מי מאיתנו ככנר היצר התבשל שנים במים של הבורשט מבעבע ומחמיץ, ממתין לסדק צר עכשיו נלעס עכשיו נבלע עכשיו נשתוק ונתאפק אולי יבוא אסון, הצימעס הזה מר הסכין שלופה תדיר ביד ימין, עמוק בגדם של יד שמאל יש זיכרון של כף קשה להתעלם מעול ניחוח השרף קשה מאוד שלא לחוש בסבך ההכרה מוצף כשמר וינר מתהדר בראש שולחן, כל כך מועק מר וינר מתחפר עמוק בתוך צלחת המרק כי שם מעט יותר קל לנסות לשכוח מעט להתחמם, להתעלם מלובן ומכוח ובאופן די כללי ותר נינוח בוודאי מדי שעה הוא ממלמל, היא מתה לי ולא רצתה לסלוח מדי שעה הוא ממלמל, כולם היו בניי בכפר אשכנז הלסתות היו סגורות חזק, שפתיים חשוקות שלא תברח טיפת אמת, איזה גילוי לבב סביב הכיכר לגמנו לרוויה את האיפוק, כמו לפתן דגים ביום שרב אחר כך לעת ליל לעסנו טוב את העלבון והבדידות, איש איש בדלת אמותיו אחר כך לעת ליל נסדקנו טוב עד חידלון, איש איש מול בעתת מערומיו הפנקסים פתוחים, אוי העטים קולחים ואין סולחים מבלי לפרוע חוב ואין סולחים מבלי לבצוע בבשר עוד שקר לבנבן, לקבור עמוק עוד שארית מכאוב להתאפק, להשתנק עד ערוב יום, עד זוב ייאוש עד שיפציע בוקר ולא תהיה ברירה ללכת שוב לחלוב דער מענטש טראכט און גוט לאכט בכפר אשכנז נשיר את זמר הפליטות הנהדר, לכפר אשכנז נשיב את זמר הצמיתות המר כולנו אחוזי געגועים לשום מקום ואכולי זיקה- לשום דבר אנחנו שנינו מאותו הכפר בכפר אשכנז רצוי שלא ידעו לאן הלכת, אם אתה פה שיחשבו שקפצת למרעה לעוד סיבוב עם העיזים שקר לבן הוא עוד גרורה, כן הוא זיבה כן הוא סרטן, הוא מחלה די יומיומית בכפר של האשכנזים בכפר אשכנז נתנו לנו תמיד לחשוב שסבתא מייבבת כך כל לילה בגללנו, פוערת מלתעות ומרעילה חיצים בכפר אשכנז בעוד היינו ילדים יצאנו במשלחת מיוחדת לפייס את הניצים סבא ניסר את הפסנתר והתחבא במערה כי סבתא קצת נגנה אז עם אחר לא שמה לב לבערה שבתנור וכך שרפה אז בטעות את הילדות את התמימות עם הכנות עם הביצים וכך מצאנו את עצמנו שני זאטוטים רצים, מן הבקתה אל לב ההר מסבירי פנים ומפצים יותר מכל בכפר אשכנז היינו רועדים הרבה מפחד ומעט מפאת רוח פרצים דער מענטש טראכט און גוט לאכט לבסוף הקמנו רפת מעל לקבר האחים, בלב המשק בו למדנו כל ניואנס וברפת היו לנו שלוש פרות ופר בודד, גידם לאחת קראנו תקומה, לשניה ראומה, לשלישית מאומה לפר קראנו פר אקסלנס עם השנים דעך הפר, הפך נרגן קצר רוח ובשעת ההרבעה קצת מגושם עד שאזלה שמחת חיים, אזל כל כח השרירים, עד שאזל כליל הזרע והיה צריך מרשם שלוש שנים הן התאבלו שלושתן מול דלת האטליז, אך הוא כבר לא יחזור עוד מאי- שם ואת אותו נקניק חילקנו לשבע עשר פיסות עכשיו אם אין לחם נאכל רגשי אשם דער מענטש טראכט און גוט לאכט בכפר אשכנז נשיר את זמר הפליטות הנהדר, לכפר אשכנז נשיב את זמר הצמיתות המר כולנו אחוזי געגועים לשום מקום ואכולי זיקה- לשום דבר אנחנו שנינו מאותו הכפר כל התשוקות עוד יישפכו כליל אל תוך המייכלה, העלבונות ישובו יונצחו הייטב בהייכלה, התאוות יצוצו בין קרחות לשיער שייבלה, את אפר הגופות נשמור היטב בתוך הקייבלה פה זו מסיבת פליטים, זה הארדקור רייבלה, אם פנדורה הסתומה תפתח עוד פעם את התייבלה לא יהיה על מי לסמוך- זאת נבלה, זו טריפלה, את הכל בישלנו כאן לבד כן זה home made'לה המזמור הזה ישוב עד לאינסוף- רישא לסייפלה, נרקוד עד שנפול טוב או עד לבוא השרייפלה, על אותו השביל בדרך בין ציון תחתית לחיפל'ה, הכל בישלנו כאן לבד כן זה home made'לה קודם נשנא מאוד, אחר מעט נאהב אל תשאלי אותי את מי, תפסיקי כבר להשען עליי אין לי כוחות כבר להחזיק גם את עצמי דער מענטש טראכט און גוט לאכט

credits

released February 15, 2016

מילים ולחנים: נטע וינר
בשיר חוזרים ליערות- לחן: נטע וינר, דרור רותם, ליטל שליט
בשיר ציונה- לחן: נטע וינר ודרור רותם
בשיר כפר אשכנז- לחן: נטע וינר ודרור רותם
בשיר תבשיל בשר- לחן: דרור גולדשטיין
בשיר לכלוך בלחי- מילים: אנה כהן-ינאי. לחן: נטע וינר ודרור רותם

עיבוד, הקלטות והפקה מוזיקלית בכל השירים: דרור רותם
מיקס: רועי חסון
מאסטרינג: אבי אלבז

נטע וינר: שירה, קולות, אקורדיונים, ביטבוקס
דרור רותם: פסנתר, אקורדיונים, כלי הקשה, בס אקוסטי, תכנותים
ענר פקר: קונטרבס בשיר כפר אשכנז كفراثكنز ובשיר "ציונה"
יהונתן דיין: בס בשיר "תבשיל בשר"
תומר מש: בס בשיר "חוזר"
דרור רותם: בס בשיר "חוזרים ליערות"
צילום ועיצוב: Jewboy, תום רזניקוב

license

all rights reserved

tags

about

Neta Weiner- נטע וינר Tel Aviv Yafo, Israel

contact / help

Contact Neta Weiner- נטע וינר

Streaming and
Download help

Redeem code

Report this album or account

If you like Neta Weiner- נטע וינר, you may also like: